<h1>האגור סימן אלף קנ"ד</h1>
<h2>דף עו.</h2>
נשאל מורי אבי מהר"ר יהודה לנדא זצ"ל הטעם למה המנהג להחמיר ולהטריף עוף שנשבר העצם למעלה מן הארכובה אפי' שלא יצא העצם לחוץ ואפי' רחוק מצומת הגידים ברחוק אגודל. ושמא הוא בשביל שמצאתי בהגהות מיימונית שכתבו דאין אנן בקיאין במסמוס הבשר שהרופא גוררו ולא מכשרינן ברוב בשר חופהו. והשיב דאמת הוא שהמנהג הוא להטריף ודע לך כי איני מתעסק בספק זה להתירו שהרי הרמב"ם כתב שיעור אורך צומת הגידין בשור י"ו אצבעות למעלה מן הארכובה ולפי ערך זה אולי יגיע בעוף ד' אצבעות. וזהו כמעט כל שעור אורך עצם האמצעי של עוף ולכך אין להטפל בזה. עכ"ל. שנינו נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה מן הארכובה ולמטה כשרה וכן שנטלו צומות הגידים. מחלוקת בגמ' פ' בהמה המקשה באיזו ארכובה אמרו רב יהודה אמר בארכובה התחתונה ששם סמוך לה למעלה מן הפרק הן צומות הגידין שזו היא הארכובה הנמכרת עם הראש ולמטה מן הפרק אם נחתך לגמרי כשרה. וכ"כ בשערים מדור"א, דלא כדעת הרמב"ם שמפרש שמדבר בעצם התחתון. ולמעלה מן הפרק בין במקום צומות הגידין בין למעלה מצומות הגידין אם נחתך העצם לגמרי טרפה. וכן שנטלו צומות הגידין כלומר נחתכו צומות הגידין אפי' בלי עצם טרפה. ופסק רש"י כלשון זה המחמיר. אבל רב אלפס פסק להקל, וכ"פ מורי. וכן העיד רבינו יצחק בר אשר על רבינו יצחק בר' יהודה שהורה כן הלכה למעשה. ע"כ ספר המצות. ובשערי' מדור"א כתב כי למעלה מן הארכובה עד רוחב אגודל הוי דין ארכובה שאם נפסק העצם חיישינן שמא נפסקו הגידין וצריך לבדוק ובשור הגדול עד ארבע אצבעות. וז"ל המרדכי ודין צומות הגידין דטרפינן אם נפסקו אפילו בלי יציאת עצם לחוץ היינו בראש העצם שקורין גילייר"א ששם עקר צומות הגידים וטוב להחמיר מאותו מקום ולמעלה כל אותו עצם חומרא זו דהפסקת צומות הגידים עכ"ל.
